“קהילות מצילות חיים” – זוהי האמירה הכי מרגשת וחזקה ששמעתי בנוגע לכוחן של קהילות מיד אחרי ה – 7.10.

וכן, באותה שבת, קהילות באמת הצילו חיים. אבל מעבר לכך, הן היו עבור כולנו גם הצלה נפשית. כולנו חיפשנו את הביחד בקהילות הקיימות שלנו ובהצטרפות או בנייה של קהילות חדשות, מתנדבות, תומכות.

אז מה הקסם של קהילות? איך נבנית קהילה כזו? איך נראית הרשת שלה? איך היא מתפתחת? ואיך היא הופכת להיות “מצילת חיים”?

בעולם החדש, המשתנה תמידית, קהילות יכולות להפוך להיות עוגן, רשת הביטחון. הן גם יכולות להיות המקום שמאפשר לנו להתפתח ולצמוח, להביא את הייחודית שלנו. היוזמים של קהילות כאלה יכולים להיות פשוט אנחנו, כולנו, אבל גם עמותות, עיריות, גופים ממשלתיים ועוד.

אחת מהדרכים לפתח קהילות היא להשתמש במתודולוגית ניתוח רשתות ארגוניות (ONA). למפות את הקהילה הקיימת, להתבונן על הרשת שנוצרה, על מי ה”כוכבים” ברשת הזו, מי האנשים ש”מחברים” ומייצרים רשת חזקה ומי מתבונן מהצד וחושש לקחת חלק.

עפ”י V.Krebs & J. Holley לקהילה יש 4 שלבים של התפתחות קהילה באופן רשתי:

1. התארגנות ראשונית מפוזרת (Scattered Emergence) – זוהי קהילה בתחילת הדרך שקיימים בה קשרים מינימליים. החברים בקהילה מגששים את דרכם ומחפשים לייצר חיבורים. הקהילה מחולקת לקבוצות קטנות ומבודדות בעלות תחומי עניין משותפים. ועל מנת לפתח את הרשת בשלב זה יש צורך במנהיגים שיזמו וייצרו  קשרים בין הקבוצות.

לדוגמא – מאז ה – 7.10 הוקמו הרבה מאוד יוזמות שבאו לסייע לחיילים, חילקו אוכל, פעלו כדי להעביר ציוד ועוד. כל יוזמה כזו החלה לייצר קהילה. לעתים אלו היו יוזמות שונות שבשלב מסוים איחדו כוחות, אך נשארו כקהילות קטנות עם חיבורים חלשים ביניהם.

1. רשת “מרכז וקרניים” (Hub-and-Spoke) – בשלב זה לקהילה מנהיגים שמחברים בין הקבוצות השונות. לרשת יהיה מבנה כוכב שבמרכזה מנהיגי הקהילה. תפקידם יהיה להביא משאבים ורעיונות חיצוניים ולנתב מידע בתוך הקהילה. בשלב זה הרשת תהיה מאוד ריכוזית והשאיפה תהיה בשלב הבא לראות קהילה שהעומס בה מתפזר בין מס’ צמתים שונים.

לדוגמא – לאורך הזמן הקהילה שלנו שחילקה אוכל לחיילים, העבירה ציוד חיוני, נתנה את המושכות לניהול לקבוצת מנהיגים. הם אלו שיצרו קשרים עם הצבא, הביאו תרומות חיצוניות ויצרו מנגנונים להעברת מידע ולחלוקת תפקידים בין חברי הקהילה. יתכן שבשלב הזה הקהילה כבר רשמה עצמה כעמותה. והפכה להיות “רשמית”.

1. רשת מרובת מרכזים  (Multi-Hub Small-World Network – בשלב זה בקהילה יהיו מס’ תתי קהילות שביניהן נראה חיבור רופף יחסית. הרשת במבנה זה תהיה גמישה ועמידה ותאפשר תנועה מהירה יחסית של מידע ומשאבים.

לדוגמא – העמותה החדשה שלנו, עכשיו כבר בפריסה ארצית. מספקת לחיילים אוכל וציוד גם בצפון, גם בדרום, בגזרות שונות. בהתאם לכך נוצרות תתי קהילות שמתקשרות ביניהן אך לא באופן אינטנסיבי.

1. מבנה ליבה-היקף (Core/Periphery)– כעת הקהילה תהיה בעלת רשת עם ליבה חזקה המחוברת היטב בתוך עצמה. הקהילה תכלול יותר מנהיגים שיובילו אותה כשבשולי הרשת קיימים גורמים חדשים וקשרים חלשים המחברים את הקהילה לרעיונות ומשאבים חיצוניים. מבנה הרשת הזה יאפשר שילוב מתמשך של חידושים ותמיכה בקהילה ואולי אפילו חיבור לקהילות חיצוניות.

לדוגמא – ככל שהזמן עובר, נוצר מנגנון, חלוקת תפקידים, מצטרפים מנהיגים נוספים שמובילים. במקביל מצטרפים עוד ועוד מתנדבים לקהילה. יתכן גם שיש כאלו שפורשים. הקהילה שלנו מתחברת לגורמים נוספים, כגון: משרד הבטחון, מחזקת את קשריה עם הצבא, מקבלת תמיכה מהרשויות המקומיות. היא קהילה לכל דבר עם מפגשים קבועים, עם תמיכה הדדית, עם נתינת משמעות לחבריה.

בתום ארבעת השלבים – מנהלי הקהילה יוכלו לפתח אותה ולקדמה באמצעות מיפוי המקום שבו הקהילה נמצאת עכשיו ואיך ניתן להביא אותה לשלב הבא. השימוש בכוחות הפנימים שלה – “הכוכבים”, “המחברים”, הקשרים החזקים שכבר קיימים, יהוו בסיס משמעותי להפוך את הקהילה לכזו “המצילה חיים”.